היה לו פרח,הוא קיבל אותו במתנה. היא זוכר את הערב שבו הוא שמע על הפרח,פתאום באמצע גלישה שגרתית קפצה הודעה:"זכית בפרח!" הוא לא האמין,חשב שזה סתם פרסומת שטוטית. אבל הוא בחור כזה שחייב לבדוק,אולי הפרסומות הזאת אמיתית. וכך היא הייתה..
הוא שם אותו מתחת לפתח קטן שיקבל אור,בכל פעם שיכל דישן אותו. המים היו הדבר שהחזיק אותו יותר מהכל. הוא,וגם הפרח היו מאושרים,באמת.
הכל היה יפה,הכל היה טוב,הכל היה מדהים. אבל הפריע לאיש פרט קטן,הפרח היה פורח כל הזמן והוא.. גם פרח,אבל קצת פחות.הוא פחד שהפרח יראה אותו ככה ויחליט לנבול,יחליט שנמאס לו.
היו תקופות יפות מאוד,תקופות שבהן היה המון דשן והמון מים,שהשמש זרחה כל הזמן.עד ליום ההוא,
הוא חזר עייף אחרי יום קשה,הוא כבר כמה ימים עם הפחד ומחסור אור בתוכו. הוא בא אל הפרח הקטן,שהיה כלכך פורח וזוהור. הוא בא,ותלש ממנו עלה.
תלישת העלה הייתה נראתה לו סתמית קלות ,אבל לא לפרח.. בן רגע הוא התחיל לשנות את צבעו,לא משנה כמה דשן או מים קיבל,הצמח עמד לנבול.
פתאום עברו לו רגעים יפים בראש,הרגע שבו הפרח הגיע,ההפתעה על פניו והברק בעליו בכל פעם שקיבל אור שמש. הוא הבין שהפרח הזה הפך להיות הסיבה לכך שהוא חי.
הוא בא וניסה,נתן מים לפרח התשוש והיבש. הפרח התנגד אבל עם קצת מאמץ ודישון נכון הפרח החל להתאושש,לקח לו זמן אבל הוא התחיל להתאושש.
הוא חשב שהכל יחזור להיות כרגיל,אבל הייתה לו בעיה לאותו בחור.הוא חושב מעט מידי ומאוחר מידי. הפרח עוד היה בתהליך התאוששות,הוא התחיל להשתקם מן האסון,יום לפני כן הוא קנה לו שק חדש של דשן,מסוג חזק במיוחד.
אבל הוא הזה בא שוב,ושוב תלש עלה,אפילו לא תלש. עשה קרע קטן. הפרח שוב נעשה חום. הוא נכנס לפאניקה,הוא ניסה להשקות,ניסה לדשן,גם אור השמש לא עזר לו.
הפרח מת בערב ההוא.
הוא התאבל,ניסה להחיות אותו אבל לשווא,הוא כלכך הצטער שלא הראה לפרח אהבה אמיתית הוא חשב שאולי לא השקה אותו מספיק,לא דישן אותו.
מאז אותו יום עבר כבר המון זמן,הוא חזר לאינטרנט.. חזר לחפש פרסומות,היו שם קקטוסים,עצים קטנים ופירות.. אבל פרח,פרח כמו שהיה לו אז,הוא לא יכל למצוא עוד..
